כְּשֶׁהִרְחַבְתִּי דַּעְתְּךָ
כְּמוֹ הַכֵּלִים וְהַדִּירָה
הַאִם נָתַתָּ דַּעְתְּךָ
לָאֳנִיּוּת דַּעְתִּי?
וּכְשֶׁתָּקוּץ דַּעְתְּךָ
בַּכֵּלִים וּבַדִּירָה
הַאִם תָּמִיר גַּם אוֹתִי
כְּמִקְשָׁה אַחַת
וְתָנוּחַ דַּעְתְּךָ?
עֵת לְכָל חֵפֶץ
וְקֵץ לַכִּסֵּא
כִּי טוֹבָה אִשָּׁה
וְכָל חֲפָצִים לֹא יַשְׁווּ
בָּהּ.
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה, כנרת-זמורה-ביתן, תל-אביב, תשס"ו
