בְּגִיל שָׁלוֹשׁ כְּבָר יָדַעְתִּי לוֹמַר
שֵׁם אַבָּא. שֵׁם אִמָּא.
שֵׁם הָרְחוֹב בּוֹ אֲנִי גָּרָה
וּמָה אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
כְּשֶׁאֶהְיֶה גְּדוֹלָה:
"עָרוּס"-כַּלָּה
"מִיחָם עָרוּס בְּשָׁם "-אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
כַּלָּה
בְּפַרְסִית
וְכָךְ יָכְלוּ כֻּלָּם לָנוּחַ בְּשָׁלוֹם
עַל מִשְׁכָּבָם
בְּטוּחִים שֶׁלֹּא אֵלֵךְ לְאִבּוּד.
"מִיחָם עָרוּס בְּשָׁם"
כָּל כָּךְ קַל לוֹמַר זֹאת בְּפַרְסִית
לֹא צָרִיךְ פֵּרוּשׁ רָאשִׁי
גָּדַלְתִּי
גָּדַלְתִּי בֶּאֱמֶת
כַּלַּת -דַּעַת
וכְּבֵדָה
כְּבֵדָה מְאֹד
הֲרוּסָה
וְעַכְשָׁו
ּמִי יִשָּׂא אוֹתִי ?
ּמִי יִסְחַב
אוֹתִי לְאִשָּׁה?
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה, תשס"ו
