פּוֹכֵּחַ עִוְּרִים / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים

"בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ" (ירמיהו ב, כג)

"כַּרְמִי לֹא נָטַרְתִּי" (שיר השירים א, ו)

תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹאָה שֵׁשׁ-שֵׁשׁ

וַהֲלֹא אֶת צֶבַע הַזָּעִיר בַּכַּפְתּוֹרִים

בַּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

זִהִיתִי

וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

אֶת רַגְלַי                                              

בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ

שֵׂרַכְתִּי

וּלְמַרְאִית אַיִן

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ

יָדַעְתִּי

 

עֵינַיִם לִי וְלֹא רָאִיתִי

שׁוֹכְנֵי מַרְתֵּף

מַסַּד בֵּיתִי

עֵינַי רַכּוֹת וְכֹה יָרֵאתִי

לִשְׁאֹל

שְׁלוֹם אֲסִירֵי נַפְשִׁי

 

בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם

פּוֹכֵּחַ עִוְּרִים

מַתִּיר אֲסוּרִים

שֶׁלֹּא עָשַׂנִי שִׁפְחָה לְמַרְעִית-עַיִן

 

מוֹסֵרַי אֲפַתֵּחַ

אִסּוּרַי לֹא אוֹתִיר

יִסּוּרַי אֲיַתֵּר                                   

וְכַרְמִי  שֶׁלִּי אֶטֹּר.

 

 

מתוך: אסתר שקלים, שרקיה, כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו