מתוך ספר שיריה "שרקיה" בהוצאת כינרת זמורה ביתן, אור יהודה, תשס"ו
כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים
הָיוּ הָאוֹרְחִים
הָאֲחֵרִים
מִתְבּוֹנְנִים בְּצַלַּחַת הַ"סַּבְּזִי"[1]
שֶׁבְּמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן
וּפוֹסְקִים:
בְּהֵמוֹת
הַפַּ-רְסִים הָאֵלֶּה
אוֹכְלֵי עֵשֶׂב
אָבִי
הָיָה קוֹנֶה אוֹתָם
בִּפְרוּטוֹת
בַּבַּסְטָה
בְּשׁוּק הַכַּרְמֶל
וּשְׁאָגוֹת עֲסִיסִיּוֹת
"נַעְנָע!", "שִׁיבָּה!", "כֻּסְבָּרָה!",
"רֵיחָן!" ,"טַרְגּוּן!"
מַהְבִּילוֹת בְּסִלְסוּל
עַל זֵרִים יְרֻקִּים
עֲנָקִיִּים
שֶׁל "סַבְּזִי"
בְּנִיחוֹחַ פִּרְאִי עַתִּיק
עֲטוּפִים בְּעִתּוֹנִים
שֶׁל אֶתְמוֹל
עַכְשָׁו
הֵם
רוֹכְשִׁים אוֹתָם
בִּירֻקִּים
בְּבָתֵּי טֶבַע מְמֻזָּגִים
לִצְלִילֵי סוֹנָטָה חֲרִישִׁית.
כְּמוּסוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל מִיּוֹרְן וּבָּזִילִיקוּם
בְּאָרוֹמָה סְטֶרִילִית נְקִיָּה
בַּאֲרִיזוֹת צֶלוֹפָן מְרַשְׁרְשׁוֹת
עֲטוּרוֹת נֻסְחָאוֹת קַוִּיּוֹת מְלֻמָּדוֹת
שֶׁל מַדְּעָנִים
וְחוֹקְרֵי הַגֶּנוּם הָאֱנוֹשִׁי.
"סַבְּזִי" מוֹדֶרְנִי.
[1]סבזי – בפרסית: מינים שונים של עשבי תיבול טריים. יהודי פרס נוהגים להניח של השולחן צלחת "סבזי" בכל ארוחה כמעט.
ד"ר אסתר שקלים Dr. Esther Shkalim 