יְהוּדִית / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים

כְּשֶׁהֵסַרְתִּי

אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הוֹלוֹפֶרֶנְס

וַאֲסַפְתִּיו אֶל עַמָּיו

בִּקַּשְׁתִּי לְהָסִיר

גַּם אֶת הָאוֹת

שֶׁטְּבַעְתֶּם בְּמִצְחִי

כְּאִשָּׁה

וּלְאָסְפוֹ אֶל מִקְסְמֵי-הַשָּׁוְא

 

אֱמֹר מֵעַתָּה

לֹא קַלָּה דַּעְתָּן שֶׁל נָשִׁים

הַרְבֵּה שִׂיחָה עִמָּן וְתַחְכִּים

 

וּלְבָנֶיךָ שַׁנֵּן

אַל תַּגִּידוּ בְּדָן

אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם:

"זֹאת

 גֶּבֶר שֶׁבַּגְּבָרִים! "

אִמְרוּ:

"זֹאת אִשָּׁה!  "

פָּשׁוּט

אִשָּׁה.

מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו