אוֹת / אסתר שקלים

אֲבוֹת-אֲבוֹתַי לֹא צִפּוּ לְאוֹת
טֶרֶם חָזוּ צֵל זְנָבוֹ שֶׁל
חֲמוֹר
עָלוּ בַּחוֹמָה.
 
וְחָרְשׁוּ וְזָרְעוּ וּבָנוּ וְשָׁקְלוּ
וְשָׁכְלוּ
וְלֹא צִפּוּ לְאוֹת
 
וְלֹא שָׁעוּ לְמִנְחָתָם
וְעַל אַפָּם הָאוֹת
"פַּרְסִי מִידוּנֶה"[1]
בְּעֵט בַּרְזֶל חָרוּת
 
וְשָׁטְפוּ, שִׁפְשְׁפוּ וְקִלְּפוּ
בַּנֶּתֶר כִּבְּסוּ וּבוֹרִית הִרְבּוּ
וְטִיְּחוּ
וְסִיְּדוּ
 וְצָבְעוּ
וְאֵין צִפּוּי לָאוֹת
וּפִלְּלוּ לְפֶלֶא
וְצִפּוּ לְאוֹת
 
בָּאָרֶץ נוֹלַדְתִּי
וְעַל פָּנַי הָאוֹת
דָּהוּי קִמְעָא
וְלֹא קָנִיתִי מַחַק
רָכַשְׁתִּי מַחְרֵטָה
וְחָרַתִּי אוֹתוֹ
וְקִעְקַעְתִּי אוֹתוֹ
אֲנִי הוּא
הוּא אֲנִי
וּפָנַי לֹא הָיוּ לִי עוֹד.
 
וְנוֹלַדְתְּ לִי אַתְּ
בָּרָה וְתַמָּה
זַכָּה וְחַפָּה
מֵאוֹת
וּבְיָדַי הַנְּקִיּוֹת
צִיַּרְתִּי לָךְ הָאוֹת
בְּמֵצַח נְחוּשָׁה
בְּצִפִּיָּה לְאוֹת
לַהֲדַר-יָפְיֵךְ
וּלְתִפְאֶרֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל…?
 
 
מתוך: אסתר שקלים,  שרקיה , כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו
[1] כינוי גנאי לעולי פרס בישראל בשנות החמישים   והשישים