|
נְקָבִים-נְקָבִים
חֲלוּלִים-חֲלוּלִים
נִבְרֵאנוּ שְׁנֵינוּ
יַחַד
כְּאִישׁ אֶחָד
וַיִּקָּרֵא שִׁמְךָ:
זָכָר
זוֹכֵר יְמוֹת עוֹלָם
וְזִכְרְךָ לְדוֹר וָדוֹר
וַאֲנִי:
נְקֵבָה
נֶקֶב
וָאֶוָּתֵר
אֲנִי לְבַדִּי
נְקֵבָה חֲלוּלָה
וְלֹא שָׂרִיתִי
עִם אֱלֹקִים
וְעִם אֲנָשִׁים
הָאוּכַל?
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ[1]
תַּתִּיר
נְקוּבָה מְחוּלָלָה
נָקְבָה שִׁמְךָ עָלַי
שַׂגְּבֵנִי
טַהֲרֵנִי
נוֹרָא מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה, תשס"ו
[1] התפילה הקבלית המתחילה במילים "אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה, קבל רינת עמך, שגבנו טהרנו נורא"' מיוחסת לתנא ר' נחוניה בן הקנה. היא מופיעה בסידור ובקמיעות ומייחסים לה סגולות מרפא והצלחה.