גָּזַרְתְּ:
עִמְדִי עַל זְכֻיּוֹתַיִךְ
בָּעֲבוֹדָה וּבַמִּשְׁפָּחָה.
אָמַדְתִּי .
וּמָה בְּאַשְׁפָּתִי?
נְדוּנְיָה מֵאִמִּי:
קֶשֶׁת גֵּוִי
שִׁפּוּדֵי קַבָּבּ בְּרֹטֶב דּוּדָאִים
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טָעִים.
אֵיךְ אָבְדוּ גִּבּוֹרוֹת
בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם
וּמִי יְרִימֵנִי מֵאַשְׁפּוֹת אֶבְיוֹנָה?
אַמְּצִינִי, אֲחוֹתִי
אַלְּפִינִי
אַשְׁפִינִי לְאֵשֶׁת-מִדּוֹת:
קַשְׁתִּי צִפָּרְנַי
שַׁפְּדִי תְּמִימוּתִי
כַּדְּרִי אֶגְרוֹפַי
וּלְשׁוֹן זְהוֹרִית[1]הַתִּירִי
שַׁלְּחִי כָּל כְּבוֹדִי
כִּדְבוֹרָה, כְּיָעֵל, כִּיהוּדִית
כְּאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
חוּצָה
חוּצָה
חוּצָה
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, תל-אביב, תשס"ו
[1] לשון זהורית – רצועה של צמר אדום שהיו קושרים בראש השעיר שנשלח לעזאזל ביום הכיפורים.