בָּטַחְתִּי בְּמַחְלְצוֹתַי
אָמַרְתִּי לַמַּסֵּכָה
אַתְּ אָדוֹנָי
וְלַחֲלִיפָה סָגַדְתִּי
וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינַי
וָאֵדַע
עֵרוֹמָה אֲנִי
וְלֹא הִתְבּוֹשַׁשְׁתִּי
וָאֶגָּלֶה
וָאֶשְׁזֹר לִי
כְּתֹנֶת-אוֹר
מִצּוּר מַחְצַבְתִּי
כּוּר-אוֹנִי
בְּאֵר-חַיַּי
וָאֶהִי
עוֹטָה אוֹר כַּשַּׂלְמָה
וּבָהֶם
לֹא אֶבְטַח עוֹד.
זוֹ חֲלוּפָתִי
זוֹ תְּמוּרָתִי
זוֹ הַחֲלִיפָה
תֵּלֵךְ לְכַפָּרוֹת
וַאֲנִי
אֵלֵךְ
לְחַיִּים חֲדָשִׁים
וּלְשָׁלוֹם.
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו