כַּפָּרוֹת/ אסתר שקלים

בָּטַחְתִּי בְּמַחְלְצוֹתַי

אָמַרְתִּי לַמַּסֵּכָה

אַתְּ אָדוֹנָי

וְלַחֲלִיפָה סָגַדְתִּי

 

וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינַי

וָאֵדַע

עֵרוֹמָה אֲנִי                  

וְלֹא הִתְבּוֹשַׁשְׁתִּי

וָאֶגָּלֶה

 

וָאֶשְׁזֹר לִי

כְּתֹנֶת-אוֹר

מִצּוּר מַחְצַבְתִּי

כּוּר-אוֹנִי

בְּאֵר-חַיַּי

וָאֶהִי

עוֹטָה אוֹר  כַּשַּׂלְמָה

 

וּבָהֶם

לֹא אֶבְטַח עוֹד.

 

זוֹ חֲלוּפָתִי

זוֹ תְּמוּרָתִי

זוֹ הַחֲלִיפָה

תֵּלֵךְ לְכַפָּרוֹת

וַאֲנִי

אֵלֵךְ

לְחַיִּים חֲדָשִׁים

וּלְשָׁלוֹם.  

מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו