אָז רִנְּנוּ: בְּתוּלָה…
הִיא עוֹד לֹא…
וְהִיא כְּבָר בַּת…
בְּטוּלָה! …
וְאֶצְלֵנוּ
זֶה
הָיָה הַכָּבוֹד
וְהַנְּדוּנְיָה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר
שֶׁאֵין לָהּ פִּצּוּי
וְצִפּוּי לֶחָסֵר
לְעוֹלָם לֹא יְהִי !
וְכָאן
לִמְּדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת פְּתוּחָה
לַמַּעֲרָב.
לַקִּדְמָה.
לְנַסּוֹת. עַד שֶׁמּוֹצְאִים.
נִסּוּי וּתְהִיָּה.
עַכְשָׁו
הִיא מוֹדֶרְנִית.
אֵין לָהּ שׁוּם חוֹר
בַּהַשְׂכָּלָה.
אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים כְּתָמָר
לֹא קָרְעָה.
הוּשְׁבָה לְאִמָּהּ מֻכְתָּמָה.
תָּרֹף תָּרְפָה.
וְעַכְשָׁו בָּאָפְנָה לָבָן חָלָק.
מִזְּמַן יָרְדוּ מֵהַפַּסִּים.
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה, כנרת- זמורה-ביתן, אור יהודה, תשס"ו
מודעות פרסומת
